פעם ראשונה כשהייתי מלצרית בקפולסקי והגשתי מרק עם זבוב מת.
הלקוח התלונן ו 5 דק אחכ כבר הייתי בדרך לאוטובוס מושפלת,עצובה ובוכה.
בפעם השנייה אחרי חופשת לידה ראשונה.
הייתי המומה.
לא ציפיתי ולא דמיינתי כי הייתי ממש מעולה.
חזרתי עצובה הביתה הרגשתי שחרב עלי עולמי.
רן הוציא את התינוקת הישנה מהעריסה הביא את המצלמה ואמר לי בואי נצלם אותך עם מה שיש לך ולא עם מה שאין לך.
בפעם השלישית ממש הגיע לי.
הייתי סתם מנהלת בלי תשוקה בלי איזון ובלי מיקוד.
זוכרת את השיחה הזו, את הבוקס בבטן, את אי הנוחות של המנכ"ל שהצטער כל כך.
מה קרה מפעם לפעם?
כל אחד שפיטר אותי נתן לי מכה חזקה בבטן, ללא ספק ,יחד עם זאת גם את מתנת ההתבוננות,ואת הרצון להמשיך הלאה ולהשיג יותר.
יש ארגונים מהממים.
כן, באמת אני אומרת לכם.
כאלה שהחליטו לתת מתנת פרידה לעובדים שנאלצו לפטר.
תהליך אימון אישי,
שיעזור למצוא את האיזון בתקופה הזו, להתמודד עם חוסר הוודאות,החששות הטבעיים ושיאפשר קפיצה בחיפוש התפקיד הבא.
יש מי שזקוק לעידוד ושיקוף החוזקות.
יש מי שרוצה לחשב מסלול מחדש.
ויש את אלה שמהר רוצים למצוא את התפקיד הבא.
אימון לחיפוש עבודה זו מתנה נפלאה שאם פעם הייתי יודעת על קיומה נדמה לי שהייתי קצת יותר שמחה אחרי כל פעם שפיטרו אותי.
