שבוע אחד קצר של יציאה לשגרה חדשה
שבוע אחד שבו חזרתי לעבוד,חזרתי לאמן וחזרתי לרוץ בלי מגבלות

שני סיפורים על השמה בימי מגיפה.
אחד שהסתיים בחתימה ואחד שהסתיים בהחלטה שונה.
כזו שרואה לפני הכל את האחריות המשפחתית והזוגית.⁦
שניהם⁦ התקשרו בזמן הסגר
בהתחלה חשבתי בליבי שהם שניהם לא כל כך מחוברים למציאות כי המציאות שלי באותם ימים היתה הזויה עד בלתי ניתנת להבנה.
הוא סיפר על תקופה ארוכה שמדגדג לו לעזוב ועכשיו כשהוא בחל”ת זה התעצם והתפתח למועקה שממש אבל ממש לא מאפשרת לו לחשוב על חזרה לעבודה.
אשתו אומרת לו שזה לא הזמן להתפנק ושלא עוזבים עכשיו מקום עבודה.
מה את אומרת הוא שאל???
היא גם התקשרה.
היא לא בחל”ת אבל זקוקה לשינוי.

אחרי כמה שאלות הבנתי שהמציאות של כל אחד היא בהתאם לסיפור שהוא מספר ובורא לעצמו והיא תתגשם גם בימי קורונה וגם כשכולם מסביבך יגידו שזה בלתי אפשרי.
אבל!!! וזה אבל גדול עם קו תחתון!!!
2 תנאים חייבים להתרחש:
⁦1️⃣⁩⁦המחשבה שזה אפשרי.
⁦2️⃣⁩הפעולות שתבחרו לעשות את מה שבאמת,באמת ומכל הלב והנשמה אתם רוצים.
שני אנשים שממש סומכים על עצמם ויודעים בביטחון מה צריך לקרות בכדי שירגישו במיטבם.

אני מתה על המוסיקה הזו.
לזהות אותה,לשמוע אותה ובסוף לשקף אותה.
שניהם התחילו תהליך גיוס.
ראיון ראשון בזום,ראיון שני גם בזום משימת בית שעברו שניהם בהצלחה רבה.
הוא חתם היום על החוזה.
היא קיבלה גם חוזה אבל החליטה לוותר כי בעלה אמר לה שהיא משוגעת וזה לא זמן מתאים לשינוי.
אני בטוחה שהיא תדע מתי שוב.
כנראה שזקוקה להתבשל עוד קצת בתהליך.
ואני יודעת ואפילו בטוחה שכל אחד מהם עשה את הבחירה הנכונה לאותו רגע.
חג עצמאות שמח חברים ואיזה כיף שאפשר לרוץ שוב עם חברה שעוד לא יודעת שהיום בריצה החלטתי ששנה הבאה אנחנו עושות יחד מרתון!